החלטה בתיק ע"פ 4872-05-13

השופט אילן איטח

1.         בבית הדין האזורי הוגש כנגד המבקש, על יסוד בקשתו להישפט, כתב אישום המייחס לו עבירה של העסקה בלא היתר של עובדים זרים. כמו כן יוחסו למבקש עבירות של העסקה ללא ביטוח רפואי כדין, העסקה ללא חוזה עבודה כדין, ומבלי שהעמיד לעובדים תנאי מגורים הולמים. זאת בניגוד להוראות סעיפים 2(א), 2(ב)(2), 2(ב)(3) ו-2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991.

2.         במסגרת ההליך האמור (ת"פ 1014-08) התקיימו מספר ישיבות לצורך הקראת כתב האישום, בחלקן התייצבו המבקש ובא כוחו ובחלקן לא התייצבו כלל. בישיבת ההקראה שנועדה ליום 1.7.12 לא התייצבו המבקש ובא כוחו, על אף קיומו של אישור מסירה בתיק. על כן הודיעה באת כוח המדינה על חזרה מכתב האישום על מנת להמשיך בהליכי הגביה נגד המבקש. על יסוד האמור הורה בית הדין האזורי באותה הישיבה על מחיקת כתב האישום.

3.         ביום 6.3.13 הגיש המבקש בקשה לתיקון ההחלטה המורה על מחיקת כתב האישום, כאשר טענתו העיקרית היתה שהמדינה חזרה בה מהאישום לאחר שכבר ניתנה תשובתו לאישום ביום 8.5.11, ועל כן היה על בית הדין לזכות את המבקש, זאת בהתאם לסעיף 94(א) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ). המדינה ביקשה לדחות את הבקשה, מהטעם שלטענתה שלב ההקראה טרם הסתיים והמנעותו של המבקש מלהתייצב להמשך משפטו שמט את הקרקע תחת בקשתו להישפט. לפיכך טענה המדינה כי בנסיבות שנוצרו היא מוסמכת להמשיך בהליך גביית הקנס שהוטל על המבקש. עוד טענה המדינה כי לפי תיקון 65 לחסד"פ נאשם בעבירה מנהלית שלא התייצב למשפטו, יראו אותו כמי שהודה בביצוע העבירה והוסיפה כי בקשת המבקש נגועה בחוסר תום לב.

4.         בהחלטה מיום 8.4.13 דחה בית הדין האזורי את הבקשה וקבע כי לאור העובדה שטרם נשמעה תשובת המבקש לכתב האישום הרי שהיה מקום להורות, כפי שאכן נעשה, על ביטול האישום ולא על זיכוי המבקש. עוד קבע בית הדין כי לא מצא להתייחס לסמכות המדינה לחדש את הליכי גביית הקנס, שכן עניין זה אינו נתון להכרעתו.

על ההחלטה שלא להורות על זיכויו מהאישום הגיש המבקש לבית דין זה ערעור. במקביל הגיש המבקש את הבקשה שלפני לעיכוב תשלום הקנס המנהלי שהוטל עליו על ידי המדינה.

5.         במסגרת תגובתה לבקשה טענה המדינה, בין היתר, כי בנסיבות העניין ראוי שבטרם בית הדין יידרש לבקשה, המבקש ימצה את ההליכים מול המרכז לגביית קנסות. בהתאם לכך הגיש המבקש ביום 29.5.13 בקשה למתן שהות טרם ישיב לתגובת המדינה, וזאת על מנת למצות את ההליך מול המרכז לגביית קנסות. ביום  30.5.13 ניתנה החלטה הנעתרת לבקשתו של המבקש ומורה לו להודיע לבית הדין עד ליום 15.7.13 את תוצאות ההליך. כמו כן נקבע כי ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע תינתן בהתאם להודעת המבקש. ביום 14.7.13 הודיע המבקש כי המרכז לגביית קנסות דן בהורדת ריבית הפיגורים שהוטלו בגין הקנס, אך לא דן כלל בעניין בקשתו לעכב את ביצוע תשלומו של הקנס עד למועד הדיון בערעור. לפיכך ביקש המבקש כי בית הדין יורה למרכז לגביית קנסות לדון בבקשתו לעכב את תשלום ביצוע הקנס כולו עד למועד הדיון בערעור. בהחלטה מיום 18.7.13 הועברה בקשה המבקש לתגובת המדינה. המדינה בתגובתה (מיום 6.8.13) ציינה כי ביום 14.7.13 ניתנה החלטה על ידי המרכז לגביית קנסות הדוחה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע תשלום הקנס בסכומו המקורי. יחד עם זאת ניתן למבקש פטור בסך של 40,000 ש"ח, כמו כן ניתנה לו האפשרות לשלם את יתרת הקנס בתשלומים חודשיים רבים (37 במספר).

6.         לאור האמור בתגובת המדינה והחלטת המרכז לגביית קנסות שצורפה לה התבקש המבקש להודיע האם הוא עומד על בקשתו לעיכוב ביצוע. ביום 8.8.13 ביקש המבקש מבית הדין לדון בבקשתו, מהטעם שתשובת המרכז לגביית קנסות מתייחסת רק לעניין ביטול ריבית הפיגורים ופריסת הקנס, אולם היא חסרה דיון עקרוני בבקשתו לעיכוב ביצוע הקנס עד לדיון בערעור. לאור תגובות הצדדים כאמור, הרי שכעת יש לדון בבקשה לעיכוב ביצוע לגופה.

טענות הצדדים

7.         לטענת המבקש הערעור שהוגש מטעמו משיג על החלטה עקרונית של בית הדין האזורי בכך שמבוקש לזכותו בהליך פלילי שהתנהל כנגדו, וככל שיתקבל הערעור, הרי שיתייתר תשלום הקנס המנהלי שהוטל עליו. עוד טוען המבקש כי אמנם הלכה היא שאין דומה עיכוב עונש מאסר כעיכוב ביצוע קנס, שכן תשלום קנס בדרך כלל לא עשוי לגרום לנאשם נזק בלתי הפיך, וגם אם ישולם יהיה ניתן להחזירו ככל שידרש. אלא שלטענת המבקש בנסיבות המקרה הנדון יש לחרוג מהכלל האמור, שכן הוא מצוי במצוקה כלכלית קשה ותשלום הקנס שהוטל עליו יגביר את מצוקתו ויגרום לו לנזק בלתי הפיך. מוסיף המבקש וטוען כי הבקשה אינה משיגה על החלטה שיפוטית של בית הדין, במובן זה שניתן נגדו גזר דין והוטל עליו קנס כחלק מרכיב עונשי. משכך, המבקש לא הורשע בעבירות, אלא הדיון בעניינו הוחזר לטיפולה של המדינה, שחידשה את הליכי הגביה שהופסקו קודם לכן עם הגשת בקשתו להישפט.  

8.       המדינה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה לעיכוב הליכי גבייה ובענין זה מפנה לנפסק בפרשת א. אודי . לגופו של עניין טוענת המדינה כי סיכויי הערעור אפסיים. לטענתה בית הדין האזורי קבע חד משמעית כי מבחינה עובדתית כתב האישום בוטל עקב בקשת התביעה לחזור בה מהאישום בשלב בו טרם הושלמה תשובת המבקש לכתב האישום, ועל כן מדובר על פי האמור בסעיף 94(א) לחסד"פ בביטול כתב אישום ולא בזיכוי. בנוסף טוענת המדינה כי גם אם הייתה ניתנת בידי בתי הדין לעבודה סמכות לעכב ביצועו של קנס מנהלי, הרי שהחלטת המרכז לגביית קנסות לפטור את המבקש מתשלום ריבית פיגורים ופריסת הקנס, מייתרת מתן החלטה אחרת בעניין.

הכרעה

9.         לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. 

10.       בהיבט של סיכויי הערעור - הצדדים חלוקים ביחס לשאלה האם ניתנה תשובת הנאשם אם לאו. המחלוקת נוגעת לאופן הילוכם של דיוני ההקראה בבית הדין האזורי. לא ניתן לקבוע כי עמדת המבקש משוללת יסוד, מאידך לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור הם כאלה שמוצדק רק על יסודם לעכב ביצועו של "עונש" כספי. ודאי משלא מצאתי כי צורף לבקשה תצהיר או מסמך כלשהו המעיד על נזק בלתי הפיך שייגרם למבקש אם תדחה בקשתו. בנסיבות אלה גם ללא הזקקות לשאלת הסמכות של בית דין זה לדון בבקשה לעיכוב ביצועו של הקנס המנהלי שהושת אגב החזרה להליך המנהלי, אין מקום להורות על ביצוע שכזה.

11.       במסגרת החלטה זו מצאתי להתייחס לשאלה המתעוררת בנסיבות הענין ואליה נדרש בית הדין האזורי - הגם שהשאלה אינה טעונה בירור במסגרת ערעור זה. הכוונה לשאלת האם מקום בו המדינה ביקשה לבטל את כתב האישום היא יכולה לחזור למסלול של הקנס המנהלי, שכאמור ראשיתו בבקשת המבקש להישפט. השאלה מתחדדת דווקא אגב תיקון 65 לחסד"פ אשר קבע בחקיקה פתרון לקושי שהמדינה סברה שהיא צריכה להתמודד עימו (העדר התייצבות הנאשם). אלא ששאלה זו אינה דרושה לצורך הכרעה בערעור התלוי ועומד וההכרעה בה לכאורה אף לא מצויה בסמכותו של בית דין זה. ראוי כי הצדדים יתנו דעתם לשאלה כאמור.

12.       סוף דבר - הבקשה נדחית. בנסיבות העניין הדיון בערעור הקבוע ליום 24.4.14 יוקדם ליום 12.9.13 בשעה 10:30.

לאור בקשת המערער, הודעת הערעור תיחשב כסיכומי המערער. המערער יגיש את הודעת הערעור ב-6 עותקים ככל שלא עשה כן, ולא יאוחר מיום 26.8.13. סיכומי המשיבה יוגשו עד ליום 9.9.13 - עם העתק ישירות למערער.

ניתנה היום,  י"ג אלול תשע"ג (19 אוגוסט 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.